חנין בדר, חברת צוות של מגזין פייס, מעניקה לכן ולכם אחת לתקופה הזדמנות להכיר נשים ערביות חזקות ומשפיעות. הפעם, היא כותבת על אישה חשובה מאוד בקהילה הבדואית ששווה לכולן\ם להכיר.

אמל אלסאנע אלחג'וג' נולדה במחנה פליטים בתל ערד ליד ים המלח וגדלה בעיירה הבדואית לקייה. כשהחלה ללמוד בבית הספר היסודי, נהגה להשכים קום, לרעות את הצאן, ואחר כך לצעוד שלושה קילומטרים עד לבית הספר. עוד בהיותה נערה ארגנה לימודי קרוא וכתוב לנשות השבט ופעילויות העשרה וסיוע בשיעורי בית לילדות. בגיל שבע-עשרה הקימה את עמותת הנשים הבדואיות, ששמה לה למטרה לסייע לאישה הבדואית לחזק את מעמדה ולהסתגל לאורחות העולם המודרני מבלי לפגוע במרקם החיים השבטי ובמנהגים המסורתיים.

בשנת 2002 נרשמה ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב והייתה אחת משתי סטודנטיות בדואיות יחידות שם. היא הצטרפה לוועד הסטודנטים הערבים והייתה לכוח מוביל בו. בד בבד החלה במיזם לשיפור תנאיהם של עשרים ושניים כפרים בדואיים. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות ויצאה לאוניברסיטת מק-גיל בקנדה ללימודי תואר מוסמך בפיתוח קהילתי במסגרת "פרויקט זכויות אדם ובניית שלום באמצעות עבודה סוציאלית". בשובה ארצה שימשה רכזת זכויות הבדואים בנגב וריכזה את מטה המאבק שלהם. היא לחמה להכרה בזכויותיהן של נשים בדואיות חד-הוריות, עשתה להקצאת משאבים לחינוך והקימה ספרייה ניידת לילדים בדואים בכפרים הלא מוכרים בנגב.

אמל אלסאנע אלחג'וג' היא כיום דמות מפתח בעיצוב דעת הקהל ביחס למיעוט הערבי ולמעמדן של נשים בדואיות בישראל, והיא חברה בארגונים ובוועדות דוגמת הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הפועלת במסגרת משרד ראש הממשלה, וּועדת היגוי של פורום שותפות שראקה – ארגונים לחברה דמוקרטית, שוויונית ומשותפת. היא זכתה להכרה ולפרסים לרוב ובהם פרס ויקטור ג' גולדברג לשנת 2011 לשלום במזרח התיכון. בשנת 2010 נבחרה בידי דה מרקר לאחת ממאה ואחד משפיעים לטובה – האנשים שהופכים את ישראל למקום טוב יותר. בשנת 2005 הייתה אחת מאלף נשים מועמדות לפרס נובל לשלום מטעם ארגון שוויצרי ובשנת 2003 נמנתה עם נשות הקריירה של השנה של ליידי גלובס.

Amal Elsana Alh'jooj was born in a refugee camp close to the dead sea, she grew up in the Bedouin town lakia. While she was in grade school, she would wake up early in the morning, herd her family's cattle, and walk three kilometers to school. While she was still quite young, she organized reading and writing lessons for the women of the tribe, along with enriching activities for girls and help with their homework. At 17, she founded the Bedouin women NGO, the purpose of which is to help Bedouin women make their social standing stronger, and to grow accustomed to modern day life style without hurting the life of the tribe and their traditions.

At 2002, Amal began her studies at the Ben- Gurion University; she was one of two Bedouin women working towards their degree there at the time. She joined the arab student coalition and became an influential member in it. During this time she began a project that was meant to improve the conditions of 22 Bedouin villages.  She graduated with honors and went on to Mcgill University in order to complete her masters in community development. She did this through the "project for human rights and building peace through social work". When she returned, she had a prominent role in managing the fight for Bedouin rights. She fought for recognition of Bedouin single mothers rights, raised funds for education, and founded the mobile book library for children in undeclared Bedouin villages in the Negev.

Today, Amal Elsana Alh'jooj is a key member of defining public opinion in relation to the Arab minority in Israel. She is a member of organizations and committees that support this cause. She has received recognition and rewards including the 2011 Victor G Goldberg award for peace in the Middle East. In 2010 she was chosen by "The Marker" magazine as one 101 people who change things for the better, and make Israel a better place. In 2005 she was one of 1000 women who were nominated for the Nobel Prize and in 2003 she was listed in career women of the year by lady globes magazine.

נכתב ע"י: חנין בדר

written by: Haneed Bader

מודעות פרסומת